האם קמה תנועת מחאה נגד דובוני איכפת לי?

תנועת מחאה לא מצאנו, אבל איתרנו מסמך נדיר שאת שמו אציין בסוף.

זהו סיפור ארוך, ובאנגלית, ואני אתמצת לכם אותו כאן בקצרה: יום אחד קם grumpy bear (דוב קוטר) בבוקר, וגילה שפשוט לא איכפת לו. במקום לקום ולצחצח שיניים כמו שדוב טוב אמור לעשות, הוא פשוט חזר למיטה. כשדוב שמח הגיעה באוטו-ענן שלה, עם עוד כמה קרציות מחייכים וחסרי דאגה כדי להזמין אותו לפיקניק, הוא סירב לקום מהמיטה ולפתוח את הדלת. הם ניסו לשכנע אותו בטוב. הוא זרק עליהם נעליים. הם ניסו להצחיק אותו. הוא חיפש דברים יותר כבדים לזרוק עליהם. הם הבינו את הרמז והלכו אל לב-דוב (tender heart bear) כדי לטכס עצה. לב-דוב, בהיותו מנהיג חכם ונבון, כינס את כל הדובונים והדודנים לעניין ויחד הם ניסו למצוא פתרון למחדל הנוראי. לאחר שעות (ואולי ימים) של דיבורים חסרי תוחלת, הגיע מסר מ- true heart (שמסתבר שהוא הסמכות העליונה לפתרון בעיות כאלה). כשהדובונים והדודנים פתחו את הפתק הם גילו לתדהמתם שהצעתו של הדוב-גורו היא אחת:  brutal monsterfucking. מכאן, כמו שבטח הבנתם (ואני מקווה שהשכבתם את הילדים לישון והרחקתם את כל הקטינים ובעלי הנפש העדינה מהמחשב), ובכן, מכאן המצב רק הולך ומדרדר. הדובונים והדודנים הולכים לבקר במועדון סאדו-מאזו, הם מעלפים את דוב קוטר וכשהוא מתעורר הוא מוצא את עצמו קשור למיטת עינויים בתנוחה, איך לומר, לא הכי צנועה בעולם. הדובונים מענים, מכים, ומחדירים כל מיני עצמים לגופו העגלגל של הקוטר. הם עושים את זה לפי תור ונהנים מזה. מיותר לציין שדוב קוטר לא כל כך. אחרי כך וכך עמודים של תיאורי זוועה שלא היו מביישים את המרקיז דה-סאד (ואני אחסוך מכם) דוב קוטר רואה את האור ומתחיל להיות לו איכפת. המשימה הושלמה. הדובונים מתירים אותו מכבליו, מחבקים אותו חיבוקי דוב למכביר ומציעים לו מיד פיקניק ונסיעה באוטו-ענן.

אני אהרוס לכם את סוף הסיפור (כי אני ממליצה בחום שלא לקרוא אותו)- הסיפור מסתיים בהבנתו, בוקר אחד, של לב דוב המנהיג, ש.. פשוט לא איכפת לו. ואתם יכולים לנחש את ההמשך בעצמכם.

לסיפור קוראים Slave Bear of Care-A-Lot. ואם זו לא מחאה כנגד דובוני איכפת לי – אני לא יודעת מה כן.

המערכת.

אגב, שוב תודה ל"שואל" שהכניס אותנו לצד האפל. המערכת (וסיוטי הלילה שלה) מודים לו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *