לוסי ומאיה מרדיו 99fm תהו לגבי מקור מנהג השקת כוסות היין. כמה ימים אחר כך קרה מאורע היסטורי: אמא של מ.שאילתא שאלה גם היא שאלה בבלוג: מדוע מברכים "לחיים" בהרמת כוסית?
לרגל חג הפסח הבא עלינו לטובה (די, אל תחמיצו פנים. ההגדה לא כל כך ארוכה, ויש אביב מסביב!), החליטה מערכת שאילתא לאחד את שתי השאלות יחד ולכתוב פוסט חג חגיגי.
ובכן, כמו שאמרו כבר רפאל, שחר, ובת-שבע, נהוג לחשוב שמנהג השקת הכוסות הגיע מימי קדם, בהם אחד התחביבים המרכזיים של המנהיגים היה להרעיל אחד את השני (ע"ע "אני קלאודיוס"). בעת השקת הכוסות בחוזקה (אז הן לא היו עשויות מזכוכית, אלא מחרס, אבן או עץ), היה היין בכוסות נשפך ומתערבב, וזו הייתה מעין מחוות אמון הדדי וביטוח נגד הרעלות.
סיפור יפה, הא? רק חבל שהוא לא נכון. למנהג השקת הכוסות יש כמה הסברים, אף אחד מהם לא כולל רעל בשום צורה. לעומת זאת, לכל ההסברים הללו יש נטייה להיות דידקטיים וסמליים, דבר לא חביב במיוחד. טוב, נו, הנה הם:
- בשתיית יין משתתפים כל החושים: ריח, טעם, ראייה, מישוש. ולמי לא נשאר? נכון, לשמיעה. בשביל זה משיקים ושומעים 'קלינג!'
- השקת הכוסות, כאשר נעשית בקבוצה, מאחדת את כל המשיקים לנקודה אחת מרכזית, מה שמבטיח את התגשמות האיחול המרכזי של הרמת הכוסית (למשל, לחיים. ועל כך בהמשך)
- שוב, האיחוד של הכוסות יחד הוא מעין איחוד של היין עצמו (כזכור, הפרדנו את היין באכזריות מעצמו כאשר פיצלנו אותו ומזגנו לכוסות שונות).
אמרתי לכם שההסברים לא משהו? אני בעד להישאר עם אגדת היין והרעל. הרבה יותר מגניב, גם אם לחלוטין לא נכון היסטורית (מכל מיני סיבות שהעיקרית שבהן היא שבימי הזוהר של ההרעלות, לא נהגו כלל לשתות יין מכוסות נפרדות, אלא מכלי אחד).
ועכשיו לעניין הברכה. באנגלית פעולה זו מכונה toast, וזאת על שום הטוסט המתובל שהיה צף בתוך היין שבכד המשותף ממנו שתו כולם. אגב, המארח המכובד היה זה שאכל את פיסת הלחם הזאת לבסוף.
הברכה שנאמרת בזמן ה – toast משתנה משפה לשפה, אך בכולן ניתן למצוא איחולים בסיסיים כמו "לחיים" (עברית), "לבריאות" (רוסית, ערבית, הונגרית, יוונית, בולגרית, צ'כית ועוד), "כבוד" (תורכיה), "הצלחה" (רומניה), "ניצחון" (גיאורגיה) ויש את אלה שפשוט מחקים את קול הנקישה ואומרים "קלינג" או "צ'ין-צ'ין" (אנגלית בריטית, באסקית, איטלקית, פורטוגזית).
מקור האיחולים הקולקטיביים הללו בזמן שתייה (בדרך כלל מלווים בהרמת הכוסות) הוא עוד מימי הפאגאנים, בהם היה נהוג לתת מנחות מזון ומשקה לאלים. בתמורה, ציפו הפאגאנים מהאלים שיעשו להם איזו טובת הנאה קטנה וירעיפו עליהם קצת בריאות, חיים, הצלחה, מזל ועוד כהנה וכהנה.
ולסיום, שי לחג: הנה אתר שיעזור לכם לברך בכל השפות. בתנאי, כמובן, שתצליחו לפענח את שמות השפות הרשומות שם (האתר כתוב בגרמנית).
חג אביב שמח!
האמת היא שם בחוץ, אבל לפעמים עדיף בלעדיה.
טוב, תודה על עוד תשובה מאלפת (באמת), אבל באופן יוצא דופן, טוב היה לי יותר כשלא ידעתי את האמת והסיפור על הרעל היה הרבה יותר handy.
שחר, זו באמת דילמה: האם לספק להמונים דעת או בידור? בדרך כלל אני משתדלת גם וגם…
חג שמח!
מ. שאילתא,
יש אנקדוטה מעניינת ומורבידית לגבי הברכה הסקנדינבית – סקול (Skål – מתוך המילון המלונקק).
כיוון שאת אוהבת לחפש מידע, את מוזמנת. אם את רוצה קיצור דרך, פני אלי.
בברכה,
ק.ס.
ק. סוביניון, קיצור דרך! קיצור דרך!
אנא השכילי את הקוראים. אנחנו אוהבים אנקדוטות מורבידיות.
יחזקאל – הסבר חביב ביותר!
תודה רבה, חג שמח ו… לחיים 🙂
טוב, קיצור דרך (ניסיתי לאמת באינטרנט כך שיכול להיות שאני עומדת לא לדייק, אבל מצאתי אתר מעניין ומפורט של ברכות ולחיימים http://www.awa.dk/glosary/slainte.htm).
שמעתי שברכת סקול באה מהמילה הנורדית לגולגולת (skull באנגלית). הויקנגים זצ"ל, היו כנראה שותים יין ושיכר מתוך גולגולותיהם של אויבים מובסים. ממה ששמעתי, הם לא משיקים כוסיות אלא מרימים אותן ואומרים "סקול" ברצינות תהומית. לפחות בדנמרק.
דיסקליימר – המקור שלי מפוקפק ולכן גם אני. אבל הסיפור נחמד, כמו התנ"ך.
מעולה ומורבידי, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים.
אגב, מאיפה לוגמים בדיוק מהגולגולת? יש כמה חורים אפשריים.
לפי האגדה היהודית, יש דעה שעץ הדעת היה גפן, ומכיוון שבעקבותיו גזר האלוקים מוות על האדם, מאז מאחלים שהשתיה הזו תהיה לחיים ולא למוות. לפי הסבר זה הברכה התחילה על יין ועברה מאוחר יותר לשאר המשקאות האלכוהוליים. הסבר חביב.
נראה שזה היה די מקובל, אפילו הלורד ביירון טמן בהם את ידיו:
http://en.wikipedia.org/wiki/Skull_cup
יופי מ'
הרסת לי סיפור פאבים מוצלח וכפועל יוצא גם את החיים הרדודים שלי.
חג שמח. עלק..
👿
אשתי הסתובבה קצת עם גולגולת (שמצאה בגנגס) כקערת-אוכל.
מיסטרשגב – אל דאגה! לבלוג שאילתא אין כל כך הרבה קוראים, כך שאני בטוחה שאתה יכול להמשיך ולספר את האגדה בפאב הקרוב לביתך בלי שאף אחד יעלה עליך.
מודי – פיכסה?
וכתבתנו בלונדון מוסרת:
"I'm using an old computer, so I can't really comment on the Sheilta post.
It was really interesting and surprising. I've always used the poison explanation…
Just wanted to say that what was said about the Danish "skull" custom is true,
as I've experienced it myself when I was drinking with a couple of Danish guys.
Cheers and happy passover,
Chorev"
ובתרגום חופשי: מסתבר שעניין הגולגלות אצל הדנים נכון!
אוקיי…
אני אסע בקרוב לדנמרק (לא רחוק..), אחפש זיק של הכרה במוות
בעיני שותפיי הדנים לשתיה ואחזור אליך
הכי טוב שתביאי תמונות של דנים שותים מתוך גולגולת!
בהחלט פיכסה.
הו, אבל רב הנסתר על הגלוי! ראשית, אנו לא היחידים שאומרים "לחיים" או דבר מה דומה: ה"סליינטה!" הגאלי פירושו "לבריאותך" או "לחייך". ואם כבר באירים עסקינן, הרי שלהם יש כמה הרמות כוסית חביבות במיוחד; החביבות עליי הן:
May we come more than we go
To a long life and a merry one
an quick death and an easy one
a pretty girl, and a faithful one
to a cold beer and another one
Here's to heat
not the kind that ignites and burns down shanties
but the kind that excites and slides down panties
והאול טיים פייבוריט שלי
As you slide down the banister of life, may the splinters never face the wrong way
יש גם כללים שלמים של אתיקה ואמונות טפלות שנתלו בזה. הנוהג להסתכל בעיניים בזמן הקשת הכוסות נולד באירופה. יש הטוענים שלמי שלא מביט בעיניים צפויות שבע שנים של סקס רע (ומשום כך חבר טוב שלי לעולם אינו מביט בעיניים בעת הרמת הכוסית, מפני שלשיטתו סקס גרוע עדיף עשרות מונים על מצבו הנוכחי, ללא סקס כלל). בגרמניה, טוענים ששבע שנים כאלה באות למי שממלא את כוסו והיא אינה ריקה עדיין. שם גם נהוג להשיק כוסות באופן אינדיבידואלי עם כל אחד ממרימי הכוסית, ואסור באיסור חמור לחתוך ידיים של אדם שמשיק כוסו ברגע זה, כך שידיכם יצרו צלב: זה מביא bad jojo.
אני יכול להמשיך 🙂 (אלכוהוליזם זו לא מחלה, זו התמכרות לתרופה).
נמרוד – מעולה!
נורא מעייף כל הטקסים האלה. עדיף כבר להוריד שוטים וזהו. פחות טקסים.
למה, על שוטים לא מברכים? 🙂
רק על שוטי הנבואה 😉
בתקופת הסנהדרין שהיו "ארבע מיתות בית דין" (שריפה סקילה הרג חנק) נהגו להשקות לשכרה את הנידון למוות על מנת ל"הקל" בסבלו ולא יחוש בעינויים המביאים לקיצו. ומאז , להבדיל מאותם נידונים למות ששתו יין, כאשר אנו שותים יין ,אנו מציינים כי שתייה זו היא ל"חיים" ולא למוות.