האם הפרשות גוף זה כשר?

הקורא אבי שאל: מה מעמד הכשרות של הפרשות גוף?

אכן, סוגיה הלכתית סבוכה. בעיקרון, מחלקים בספרות ההלכה את הפרשות הגוף לשתי קבוצות:

  1. הפרשות מאוסות, שמקורן בחומרי פסולת של הגוף.

  2. הפרשות הניתנות למאכל.

בנוגע לשתי הקבוצות האלה עלתה השאלה: אם האדם נחשב לבעל חיים שאינו כשר למאכל, האם גם מה שיוצא ממנו (כלומר, הפרשותיו) אינו כשר?לגבי הסוג השני של ההפרשות ניתן לומר בגדול שרוב הפוסקים התירו אותו למאכל, בעיקר לצרכים רפואיים. בין הפסיקות ניתן לראות דברים הזויים כמו איסור בישול של חלב אם (חלב אם!) יחד עם בשר (לא מפאת הכשרות, אלא מפאת מראית העין, שלא ייראה כאילו מבשלים חלב רגיל עם בשר). לעומת זאת, אם לא רואים את חלב האם או את הבשר, הם יכולים להתבשל יחד ואף להיאכל (כמו למשל בתרופות בהן לא ניתן לזהות את המרכיבים, ולכן הוא מותר, משום שמראית עין אינה שייכת במקרה של הכנת תרופות). אגב, אלו תרופות עשו מחלב אם? משחה נגד דלקת עיניים, טיפול בכאבי אוזניים, תרופה נגד כאבי ראש, וגירוש רוחות רעות. רגע, ומה עם ההפרשות שאינן למאכל? מסתבר שגם לאלה היה שימוש לא-קונבנציונאלי. שתן אדם, למשל, שימש כחומר ניקוי, כתרופה (פנימית וחיצונית) ואף בתעשיית הבשמים (!). בזמני מגיפות המליצו רבנים שונים לחולים לשתות שתן או לאכול צואה מיובשת (יחד עם בשמים, כדי לטשטש את הריח. באמת. בי נשבעתי).

הבעיה העיקרית עם הפרשות אלה, מעבר לבעיית (אי) הכשרות של האדם, היא בעיית "שיקוץ הנפש". הפרשות הנחשבות מאוסות יכולות לשקץ את הנפש ולהרעילה, ומשום כך הן אסורות. אבל… כאשר הן ניתנות ללא ידיעת החולה, ו/או לצורך רפואי, הן מותרות.

eat-a-vegan
אז מה התשובה, בעצם? האם הפרשות גוף הן כשרות או לא? אני מניחה שהתשובה תלויה בכמה דברים:

  1. על איזו הפרשת גוף מדובר (כלומר, האם היא שיקוץ או לא).
  2. האם השימוש בה הוא רפואי.
  3. את מי שואלים.

או במילים אחרות, אבי היקר, אם אתה רוצה לאכול הפרשת גוף וגם להמשיך ולשמור את מצוות היהדות, כל מה שאתה צריך לעשות הוא לספר לעצמך שההפרשה מיועדת לצורך רפואי, שהיא אינה שיקוץ ולא תרעיל את נפשך. ואם כל זה לא עוזר, נסה לאכול אותה מעורבבת עם בושם. יש רבנים שיתירו את זה.

ובעניין הקלוריות, בלדד השוחי כבר ענה על זה.

 

למתעניינים בסוגיות נוספות כגון: האם ניתן לאכול חלקים מן המת; עורלה: כשר או לא, אני מפנה אתכם למאמר המלא.

 

15 comments for “האם הפרשות גוף זה כשר?

  1. 23 באפריל 2009 at 10:59

    😯

  2. תמר
    23 באפריל 2009 at 12:38

    יוקם פורום מתכונים!

  3. 23 באפריל 2009 at 12:47

    תמרי, את מוזמנת להרים את הכפפה. עכשיו כשאנחנו יודעים שאפשר גם כשר, אין בעיה!

  4. ארז
    23 באפריל 2009 at 13:10

    זה מביא אותי לשאלה מעניינת. האם המשפט "אני לא יכולה לצאת איתך כי אתה לא אוכל כשר ולא נוכל בכלל להתנשק כי אני דתיה"-הוא מוצדק?-או שזה כשר להתנשק איתי וזה היה רק תירוץ? 🙂

  5. 23 באפריל 2009 at 13:19

    ארז – תציע לה להתנשק אחרי צחצוח שיניים + שימוש בחוט דנטלי. אם גם אז היא תסרב, לא הייתי מפתחת תקוות גדולות בכל הנוגע לקשר הזה.

  6. scatman
    23 באפריל 2009 at 13:36

    מ. שלום,
    קראתי את הפוסט האחרון שלך ורציתי להוסיף על הנושא של בישום באמצעות שתן.
    פעם, במסגרת שיעור באנטרופולוגיה בפריס, נאלצתי לקורא ספר בצרפתית מאד קשה על תולדות הריח בצרפת. את כל הסמסטר הקדשתי לקריאת הספר והבנתו.
    זה הספר: http://openlibrary.org/b/OL3125952M/miasme-et-la-jonquille
    מסופר בו, בין היתר, שבחצר של לואי ה-14 (נדמה לי) אנשים בישמו את עצמם בצואה (קקי). כשקראתי את זה בפעם הראשונה חשבתי שיש לי בעיה של הבנת הנקרא. קראתי שוב ושוב אבל התוכן לא השתנה.

    לידיעתך – אל תנסי את זה לבד בבית.
    ס.

  7. אלדד
    23 באפריל 2009 at 14:52

    ס.
    לא לנסות לבד בבית???
    ולנסות את זה בחברת אנשים אחרים או במקום שהוא לא הבית, זה מומלץ לדעתך?

    😆

  8. scatman
    23 באפריל 2009 at 15:12

    למה לסבול לבד כשאפשר לחלוק זאת עם אחרים?

  9. 24 באפריל 2009 at 16:39

    ואף מילה על זרע.

  10. 25 באפריל 2009 at 1:26

    לא, מה פתאום.
    👿

  11. 6 במאי 2009 at 12:33

    יחזקאל,
    תודה על ההערה. אכן לקחתי לעצמי את הזכות לפרשנות-יתר.
    רק שאלה כדי לוודא שהבנתי נכון: אם הפסוק המקורי מדבר על השחתה במובן הרוחני, מדוע אתה חושב שהאיסור של חז"ל אינו מתייחס לזה כך?

  12. יחזקאל
    6 במאי 2009 at 12:28

    רק תיקון קטן: שיקוץ כאן מופיע במשמעות המקורית, דבר מאוס, ולא במשמעות של דבר המשוקץ מבחינה רוחנית, מטמא או איזו משמעות שלא צצה לך. גם נפש באה כאן בהקשר של "עצמי" ולא בהקשר רוחני. כל זאת למרות שהפסוק המקורי אכן מדבר על "ולא תשקצו את נפשותיכם" באכילת בעלי חיים האסורים באכילה, שם אכן הכוונה רוחנית, אבל האיסור המורחב יותר שנגזר מכך בדברי חז"ל, לא לעשות דברים מאוסים, בוודאי אינו מתכוון למשהו רוחני ומיסטי.

  13. יחזקאל
    6 במאי 2009 at 14:41

    "אמר רב ביבי בר אביי האי מאן דשתי בקרנא דאומנא קא עבר משום לא תשקצו"

    קרנא דאומנא הוא כלי להקזת דם (אומן הוא המקיז דם, בלשון חז"ל). ברור שהכוונה לכלי נקי, ללא חשש איסור אכילת דם.

    "ואפילו דבר שאין בו איסור אלא משום בל תשקצו אסור ליתן לו אם יש לחוש שיאכלנו".

    זכורים לי במעורפל עוד דברים אבל אני לא מוצא כרגע.

  14. 13 במאי 2009 at 18:50

    טובה קראוזה טוענת ששילייה זה לא כשר, אבל טעים ומזין
    http://www.leida.co.il/page.asp?id=70002

  15. 1 בפברואר 2012 at 11:05

    היה ראוי להתעכב על עניין הדבש, שהוא ראוי למאכל, יוצר מחיה בלתי כשרה, ובכ"ז כשר למאכל בעצמו.

    התירוץ, עד כמה שאני זוכר, הוא שהדבש יוצא מהדבורה באותו אופן שנכנס ולא מפתח אחר.

להגיב על אבי לבקוביץ לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *