מה קורה לבלוני הליום שעפים לאוויר?

הקורא מ.הורהר שאל: מה קורה לבלוני ההליום שעפים לאוויר?

 מ.הורהר יקר,

התשובה הקצרה היא: מתפוצצים.

התשובה הבינונית היא: הם שואפים לאיזון.

התשובה הארוכה היא: לחץ האוויר (או הלחץ האטמוספירי) הוא הלחץ (הכוח) שמפעיל האוויר. בעצם, זהו משקל האוויר שנמשך למטה (כמו כולנו) על ידי כוח המשיכה. במקומות נמוכים משקל האוויר גדול יותר (כי כמות האוויר היא יותר גדולה), ולחץ האוויר יהיה גדול יותר. במקומות גבוהים לחץ האוויר יהיה נמוך יותר.

עד כאן לגבי לחץ האוויר מחוץ לבלון. בתוך הבלון יש גם כן לחץ – הלחץ הקבוע של גז ההליום, שהוא גבוה יותר מהלחץ בחוץ. ככל שהבלון עולה מעלה, לחץ האוויר (בחוץ) יורד (כמו שלמדתם, תלמידים, בפיסקה הראשונה), וההפרשים בין הלחץ שבתוך הבלון לבין הלחץ שבחוץ הולכים וגדלים.

בטבע יש שאיפה לאיזון, כך שיש אי נוחות מסוימת בכל מה שנוגע להבדלים הולכים וגדלים. כדי לגשר על ההבדלים האלה, הגז שבתוך הבלון שואף להתאחד עם האוויר שמחוץ לבלון. תמיד. בניסיונו לפרוץ החוצה הוא לוחץ על דפנות הבלון (לכן הבלון נפוח!). החומר שממנו עשוי הבלון מחזיק מעמד יפה כאשר הוא קשור לחוט שנמצא ביד של ילדה. כאשר היא תשחרר את החוט והבלון יעלה, הפרש הלחצים יגדל מהר מאוד, דפנות הבלון לא יעמדו בלחץ והוא, כאמור, יתפוצץ.

זה מה שקרה, למשל, לבלון של אלון. זוכרים, ילדים, באיזה צבע הוא היה?

balon-adom

והנה ניתוח אלטרנטיבי (ומרחיק לכת) של סיפור הילדים הקלאסי של מרים רות, "מעשה בחמישה בלונים".

6 comments for “מה קורה לבלוני הליום שעפים לאוויר?

  1. 9 באפריל 2009 at 18:06

    🙁

  2. א. ת. קונספרציה
    9 באפריל 2009 at 23:37
  3. 10 באפריל 2009 at 15:48

    לא ממש, למרות שנהגתי להאכיל חתולים בקביעות בזמנים בהם נהגתי להסתובב בהר הצופים.
    ובקשר לכתבה, למען הסר כל ספק: הדרך הטובה ביותר למנוע התרבות חתולים היא עיקור וסירוס ולא הרעבתם למוות. וכל הסטודנטים שזה מפריע להם ללמוד, מצדי שילכו ללמוד במקום אחר. או שאותם נרעיב למוות. זו גם אפשרות. גם ככה יש יותר מדי סטודנטים.

    עד כאן בנושא הזה. אל תתחילו איתי.

  4. אסף
    21 באפריל 2009 at 13:54

    וואו!
    תודה! הנחת את דעתי.
    מאז שאני קורא את הספר לילדיי מקננת בי הפרכה לכלל "זה סופו של כל בלון" מהבלון האדום. והנה, מסתבר שבאופן נסתר גם הבלון האדום התפוצץ.

  5. 21 באפריל 2009 at 14:42

    אסף – נכון! לא חשבתי על זה. התשובה אכן מכניסה גם את הבלון האדום לתוך הכלל, ומצרפת את גורלו לשאר הבלונים. הרי לא נרצה להשאיר דווקא בלון אדום (!) באינדיבידואליזם שכזה…

  6. 6 בנובמבר 2016 at 16:56

    זאת אומרת שאם אנחנו לא היינו גרים בכדור הארץ אז לא היינו יכולים לנפח בלוני הליום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *