מה מקור המילה קטשופ?

משפחת לוטן שאלה: מהיכן הגיעה המילה קטשופ ומה פירושה?

משפחת לוטן היקרה,

קודם כל, לכבוד הוא לבלוג שאילתא לתת מענה למשפחות שלמות, ולא רק ליחידים. התשובה חובקת ארצות ותקופות, ומעניינת הרבה יותר מהרוטב המתקתק שילדים מסוימים מתעקשים לפזר על האורז שלהם.

30-Delmonte-ketchup-you-mean-a-woman-can-open-it-1953-300x199

סיפורנו מתחיל אי שם במאה ה – 18, אז מגיעים לראשונה מלחים בריטים למדינה נידחת בדרום מזרח אסיה בשם מלזיה. מלבד הכיבושים ההכרחיים וסיפוחה לאימפריה הבריטית, חוזרים המלחים עם אוצר נוסף הביתה: מעין רוטב דגים מסריח, אך פופולארי מאוד בקרב המקומיים. שמו המקורי של הרוטב היה "קיסאפ" (במקור "רוטב חצילים" בסינית. אל תשאלו. האטימולוגיה כאן מורכבת מנשוא), אבל הוא עבר שינויים קלים בהפלגה הביתה, ועם העגינה לחופי בריטניה הכריזו המלחים על העולה החדש כעל "קטשופ". במשך  יותר ממאה שנה היה הקטשופ שם גנרי למיני רטבים שמוצאם ממזרח אסיה. רטבים אלה כללו מרכיבים מכל הבא ליד: דגים, צדפות, סרטנים, פטריות ועוד. כף רגלן של העגבניות, אגב, לא דרכה באף אחד מהרטבים האלה. עד למאה ה- 19.

ארה"ב, ארץ חובבת עגבניות ידועה, החליטה להוסיף אותן גם לרוטב המוזר ההוא מיבשת אסיה, ולראות מה יקרה. מאז ועד היום עשתה העגבניה כברת דרך שלא הייתה מביישת גם את הכובש האכזר ביותר, כולל סילוק מוחלט של המרכיבים המקוריים של הרוטב, השתלטות דומיננטית על הטעם, הצבע והמרקם, וכמובן – (נסיון) מחיקה מספרי ההיסטוריה של אזכורים לרוטב המקורי. באנגליה, אגב, הכיבוש לא היה מוחלט, ואפשר למצוא בה, גם כיום, קטשופ המכיל בתוכו גם פטריות.

רגע, רגע, לא חשבתם שתצאו מכאן בלי המנה היומית של מטורפים, נכון? אז גם לקטשופ, כמו כמעט לכל תוצר של התרבות הפופולארית, יש קבוצת מעריצים. ואני לא מדברת על אלה שאוהבים לאכול אותו, או על מדענים שעובדים לילות כימים כדי לפתח נוסחה לנזילה חופשית של הקטשופ מהבקבוק, אלא לאנשים שעושים אמנות עם קטשופ.

נו, באמת.

תוספת מאוחרת – בדיחת הקטשופ מספרות זולה. ותודה ל bathlizard@ על האזכור.

10 comments for “מה מקור המילה קטשופ?

  1. 14 בדצמבר 2009 at 9:40

    נפלא! בעיקר אומנות הקטשופ!
    משפחת לוטן לדורותיה תקבל הערב היכרות עם ההיסטוריה המרתקת של הרוטב הזה 🙂

  2. מאיה בכובסקי
    14 בדצמבר 2009 at 12:13

    פוסט מעניין ביותר, האנגלים דרך אגב לגמרי פספסו את הקטע של הקטשופ שכן הם שמים ויניגרט על הצ'יפס!

    רציתי לאחל לך חג שמח מורני!
    מי יתן ןקטשופ יחליף את הריבה בסופגניה (טוב יש מצב שנסחפתי קצת)

  3. יחזקאל
    14 בדצמבר 2009 at 11:15

    טוב, תינוקת שעושה אמנות קטשופ כזו, יש לי בבית (למרות שלא ג'ינג'ית, בינתיים). אבל אין ספק שיש שם דברים יפים.

    מאיפה הפרסומת השוביניסטית?

  4. 14 בדצמבר 2009 at 12:12

    יחזקאל, זו מודעת פרסומת לקטשופ Delmonte מ- 1953. התמונה עצמה מסתובבת ברשת, אני לא יודעת מה המקור.

    אגב, אתה מוזמן להעלות פה יצירות של הלא-ג'ינג'ית שלך. היא כבר כותבת קוד בקטשופ? כי אני מחכה בקוצר רוח שמישהו יעשה את זה, יצלם וישלח.

  5. 14 בדצמבר 2009 at 12:29

    מייקי, האנגלים לא שמים רק ויניגרט, יש להם גם קטע עם חומץ וצ'יפס. לא ברור.
    ובעניין הסופגנייה והקטשופ, אני חייבת לספר סיפור שמזעזע אותי עד היום. חברת המועדון הג'ינג'ית, בחודשים הראשונים לשהותה בסין, נתקלה בדוכן רחוב שמוכר סופגניות. שמחה וטובת לב, רכשה הג'ינג'ית סופגניה. נגיסה ראשונה – בצק אוורירי ונימוח בפה. נגיסה שניה – הפתעה: הגרסה הסינית לריבה היא לא אחרת מאשר… נקניקייה!
    איכס.

  6. 14 בדצמבר 2009 at 13:41

    איך אפשר לדבר על קטשופ בלי להזכיר את המאמר של גלדוול?

    http://www.gladwell.com/2004/2004_09_06_a_ketchup.html

    אגב, ברור לך שאצל הסינים זו לא היתה סופגניה, נכון? אף על פי שהם מתים על יהודים.

  7. ולנסיה
    14 בדצמבר 2009 at 15:13

    האנגלים (ובעקבותיהם האוזים והקוויים) כ"כ פיספסו את הקטשופ, שהם בכלל לא קוראים לו ככה. אצלם זה פשוט "רוטב עגבניות" (ואני והאמריקאים תהינו איך הם מבדילים בין קטשופ לבין מה ששמים על ספגטי).

  8. יחזקאל
    14 בדצמבר 2009 at 14:55

    @מ. שאילתא,
    התכוונתי ליצירות בסגנון שהג'יג'ית שם עושה, כן?

    (למה בתבנית הזו אין דרך למצוא לינק ישיר לתגובה? רציתי לעשות קישור בהתחלה, סטייל נמרודא.)

  9. 14 בדצמבר 2009 at 15:04

    @אלעד-II
    אני אומרת לך, אנשים מטורפים. מה איכפת להם מקורה אצל החרדל לעומת הקטשופ? וכן, את עניין הסופגניה אצל הסינים הבנתי. פשוט חיצונית זה מאוד מטעה.

    @יחזקאל,
    כן, גם אני שמתי לב לזה. מצער ממש שאין אפשרות לעשות קישור ישיר לתגובה מסוימת. אולי נמרודא ישמע את זעקתנו ויושיט לנו עזרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *