למה כלבים אוכלים קקי?

הכלב שלכם אוכל קקי? מגעיל, נכון, אבל הוא לא לבד.

sp_sandsteel-300x225

התמונה מתוך הפליקר של sp_sandsteel

מסתבר שההתנהגות הזו די נפוצה בעולם החי, כל כך נפוצה שאפילו נתנו לה שם יפה ומרשים: קופרופגיה (Coprophagia). יש  כמה סוגים של קופרופגיה – אכילת צואה של מינים אחרים, אכילת צואה של פרטים מאותו המין, או אכילת צואה עצמית. לפני שנכריע איזו פרקטיקה מבין השלוש היא המגעילה ביותר, בואו נראה אלו עוד קופרופגים אנחנו מכירים.

המנשנשים אצל השכנים

נתחיל מהנפוצים ביותר – הזבובים שנוחתים בחדווה על כל קקי מצוי? הם לא שם כדי לנוח או ליהנות מהארומה המדהימה. הם שם כדי לאכול. כן, בפעם הבאה שזבוב נוחת לכם על האוכל, תקפידו לשאול אותו איפה הוא היה קודם.

גם חזירים נוהגים לאכול צואה של חיות אחרות (בעיקר צמחוניות), של עצמם, ואפילו של בני אדם. ההיסטוריה מספרת שמשפחות עניות היו מאכילות את החזיר שלהם בקקי של סוסים כדי לחסוך כסף.

המנשנשים אצל המשפחה

גורי פילים, היפופוטמים, פנדות וקואלות, אוכלים את הקקי של אמא על מנת לספק למערכת העיכול שלהם חיידקים טובים, שיאפשרו להם לעכל מזון (הם נולדים עם מערכת עיכול סטרילית).

ויש גם את המקרה ההפוך. מכירים את האימהות האלה שמתות על כל מה שיוצא מהילד שלהן? ובכן, החתולות לוקחות את העניין הזה עד הסוף כשהן אוכלות את הצואה של חתלתוליהן שזה עתה נולדו (על מנת לטשטש סימנים לגורים ולהטעות טורפים פוטנציאליים). [ומוסיפה crazyvet: אכילת צואה של הגורים היא התנהגות נורמלית גם אצל כלבות, ולמעשה אופיינית למינים רבים של קרניבורים. תנועת המעיים (ושחרור השלפוחית) של הגורים במינים אלה לא מאוד מפותחת בימים הראשונים לחייהם, והאם מגרה אותה באמצעות ליקוק הפרינאום והבטן.]

האינדיבידואליסטים (או: משק אוטרקי)

ארנבים, אוגרים ועכברושים נוהגים לאכול את הקקי של עצמם. הסיבה לכך היא מערכת העיכול הפשוטה שלהם, שלא תמיד יכולה לעכל באופן אופטימלי את המזון שנכנס אליה ולפרק אותו לרכיבים חיוניים שמסודרת בצורה כזו שכדי למצות את האוכל כמה שיותר, הם פשוט מאפשרים לו סיבוב שני בקיבה. כמוהם נוהגים ונוהגות גם הגורילות, חלק מהשימפנזות, שרקנים וצ'ינצ'ילות, שאוכלים את הקקי של עצמם או של חבריהם, מאותן סיבות.

אז למה כלבים אוכלים קקי?

ובכן, גם כלבים הם חלק מהטבע, וההנחה היא שהסיבות של שאר המינים הקופרופגים תקפות גם לגביהם. עם זאת, ובאופן מובן לחלוטין, נדמה שהאדם מוטרד יותר מגילויי קופרופגיה אצל כלבו האהוב יותר מאשר אצל הפילון הממוצע. כמספר האובססיבים כך מספר התיאוריות העוסקות בנושא, וניתן לחלק אותן (בחלוקה גסה) לכמה קטגוריות:

ההסבר התזונתי – הכלב לא מקבל מספיק אוכל / הכלב לא מקבל אוכל מספיק איכותי (מחסור בויטמינים) / הכלב לא מעכל את כל המזון שלו (בגלל בעיות במערכת העיכול) ועושה השלמות בשיח הקרוב.

ההסבר ההתנהגותי – הכלב משועמם (כי כמה אפשר להסתכל על תמונות של כלבים אחרים בפייסבוק?) / הכלב חרדתי / הכלב במצוקה / הכלב קשור ונאלץ לעשות את צרכיו קרוב מדי, מה שגורם לו אי נוחות והוא נוקט בשיטת הניקיון היעילה ביותר.

ההסבר האבולוציוני – כלבים הם (גם) קרניבורים. בתור כאלה, הם נהגו לאכול גם את האיברים הפנימיים של הטרף שלהם, כולל הקיבה, המעיים והמעי הגס. התדעו, ילדים, מה יש בתוך המעי הגס? לפי תיאוריה זו, אכילת קקי אינה שונה, מבחינתם, מאכילת איברים פנימיים אחרים.

אגב, כלבים, בהיותם זן כה סתגלן וחביב, משלבים גם נשנוש עצמי וגם נשנושי-חוץ (בעיקר בארגז החול של החתולים).

אז מה עושים עם כלב כזה? (כן, סנצ'י, אני מסתכלת עלייך)

יש הממליצים להוסיף לאוכל דברים שיעשו את הקקי פחות אטקרטיבי (למשל, מיץ אננס או דלעת, שמסתבר שהם הרבה פחות טעימים כשהם יוצאים מהצד השני). יש לקחת בערבון מוגבל את ההמלצות האלה, לשים לב שסוגי המזון האלה לא יהרגו את הכלב שלכם על הדרך ולזכור שזה יכול לעזור רק במקרה של אכילת צואה עצמית. לטיפול באכילת צואה (עצמית או בכלל), הייתי ממליצה על שני דברים: להתייעץ עם מאלף מוכשר, ו… לאסוף את הקקי.

zanthia-200x300

התמונה מתול הפליקר של zanthia

 

11 comments for “למה כלבים אוכלים קקי?

  1. miel
    12 במאי 2010 at 15:11

    עד כמה שידוע לי כלבים נוטים לאכול את הקקי של כלבים אחרים בגלל שזה משמש גם כסימון טריטוריה של הכלב השני

  2. אלדד
    12 במאי 2010 at 15:14

    הזבובים בכל הסיפור הזה הם הכי נוראים.
    לא רק שהם מפיצים מחלות מהקקי שהם עמדו עליו לפני כמה דקות, הם בעצמם מחרבנים בכל כמה דקות.

    http://www.targetpest.co.nz/flyinginsects.html

    ותחשבו על זה בפעם הבאה שאתם רואים זבוב נוחת לכם על הקבב בפיקניק ביער בן-שמן.

  3. 12 במאי 2010 at 15:14

    דווקא בתיאוריה הזו לא נתקלתי. ולמרות שכלבים סממנים בד"כ טריטוריה בעזרת שתן ולא צואה, אני לא הייתי שוללת את זה.
    תודה!

  4. 12 במאי 2010 at 15:16

    נו, זה ברור!
    אחד הדברים הראשונים הזכורים לי מילדותי הוא ספר לילדים בו הם מסבירים את הסכנה ההיגיינית שבזבובים.

    [האנקדוטה הזו מתאימה לי בכל כך הרבה מובנים, שאני לא יודעת איפה להתחיל בכלל :)]

  5. יחזקאל
    13 במאי 2010 at 8:40

    איזה יופי, חזרת!
    (לא ממש הייתי אתמול בטוויטר, אבל למזלי לא דילגתי על הפיד הישן עד כה, עכשיו אני גם יודע למה. אולי אחרי שהגעתי לטוויט הזה אסתנכרן שוב לזמן אמת.)

  6. 13 במאי 2010 at 10:29

    כמה נקודות לחידוד:
    1. פנדות וקואלות אוכלות צואה של אמותיהן גם מכיוון שמדובר בחומר צמחי מעוכל למחצה, כאשר מערכות העיכול שלהם עדיין איננה מסוגלת לעכל חומר צמחי באופן ישיר, מאחר ומערכת העיכול עוד לא הבשילה. והבהרה לגבי סטריליות מערכת העיכול של הולד – זה לא משהו שמוגבל לחיות שציינת, אלא תופס לכל ולדות היונקים (כולל אותנו).

    2. אכילת צואה של הגורים היא התנהגות נורמלית גם אצל כלבות, ולמעשה אופיינית למינים רבים של קרניבורים. תנועת המעיים (ושחרור השלפוחית) של הגורים במינים אלה לא מאוד מפותחת בימים הראשונים לחייהם, והאם מגרה אותה באמצעות ליקוק הפרינאום והבטן. על הדרך, היא כבר מלקקת את התוצרת כדי להשאיר את הקן נקי.

    3. מערכת העיכול של מכרסמים וארנבונים אינה "פשוטה" אלא פשוט מסודרת בצורה כזו שכדי לנצל את המקסימום מהמזון הם צריכים להעביר אותו פעם נוספת (המעי העיוור, בו מתרחשת התסיסה החיידקית שמנצילה את החומר הצמחי, נמצא בסוף מערכת העיכול). אצל מינים מסוימים (כמו ארנבים וארנבונים )ישנה קופרופגיה ספציפית של צואה שמגיעה ישירות מהמעי העיוור ואותה אוכל בעל החיים ישירות מפי הטבעת, בדרך כלל בשעה פחות או יותר קבועה. אצל עכברים, לעומת זאת, הקופרופגיה לא ספציפית כלל.

    לגבי קופרופגיה בכלבים, המרצה שלי טען שהסיבה הסופית כמעט תמיד היא שעמום, במיוחד במציאות הנוכחית של מזונות תעשייתיים מלאים. הוא טען, אגב, שמדובר בעיקר בחוסר גירויים, שמביאים את הכלב לשחק (וכלבים משחקים הרבה מאוד עם הפה) עם מה שיש לפניו, במקרה זה, צואה. שוב, כמו שאמרת, הפתרון הכי טוב הוא לאסוף 🙂

  7. 13 במאי 2010 at 19:01

    הו, תמיד טוב שיש וטרינרית בקהל!
    תודה רבה על כל התיקונים (שאת ברוב טובך קוראת להם חידודים, אבל שתינו יודעות שהייתי קצת יותר מלא-מדויקת…).
    אתקן (את מה שאפשר) גם התוך הפוסט.
    🙂

  8. מיטל
    13 במאי 2010 at 22:17

    תודה! תמיד כייף לקרוא אותך

  9. אסף
    30 באוגוסט 2010 at 11:28

    אשמח אם אחד הוטירינרים יענה על שאלתי,שאולי תשמע מצחיקה אך יש לה חשיבות רבה – לפחות לי.

    יש שאלה רצינית הלכתית לגבי העלאת גירה של הארנבת והשפן.
    בתורה, שני הנ"ל מוזכרים ממעלי גירה אף שברור שאינם.
    שאלתי היא – האם ישנו משהו מיוחד במערכת העיכול של השפן או של הארנבת היכול להעיד על מאפיינים דומים לחיות המעלות גירה.
    האם המאפיינים הללו יחודיים רק לשניים אלו ולא לשאר אוכלי הגללים למינהם (חשוב!).
    האם יש יסוד להניח שאולי חיות אלו העלו גירה בעבר (?)

    אשמח על תשובה רצינית ומנומקת מיודעי דבר

    אסף

  10. 31 באוגוסט 2010 at 21:58

    אסף (וקוראים יקרים),
    תשובתה של וטרינרית הבית (כרגע הכתרתי אותה ללא ידיעתה) לא איחרה להגיע. הנה היא לפניכם:

    אוקיי, אז ככה.

    ההבדל הוא אנטומי ופיזיולוגי. אחד המאפיינים של מעלי גירה הוא קיבה מרובת חללים (מה שאנשים מכנים "ארבע קיבות", מינוח לא מדויק), שכוללת, בין היתר, חלל התססה גדול (שנקרא רומן, או כרס בעברית). בחלל זה הסיבים הצמחיים מותססים בחברת הרבה-הרבה מיקרואורגניזמים שבעצם מפרקים את החומר הצמחי לחומרים שהחיה יכולה לעכל ולספוג. שאר חלקי הקיבה מיועדים לווסת את יציאת החומר המעוכל וסינונו לפני שהוא עובר לחלק של הקיבה שבו יש הפרשת אנזימים וחומצה (כמו בקיבה פשוטה, שלנו ושל רוב היונקים), ומשם על עבר המעי. למעשה, מעלי גירה ניזונים בעיקר מחומר מיקרוביאלי ומטבוליטים שלו, ולא מהצמחים עצמם. פעולת העלאת הגירה מעודדת את ההתססה על ידי פירוק החומר הצמחי לחלקיקים קטנים ועירובו ברוק, אשר מכיל כמויות גדולות של ביקרבונט ומשמש כבופר שמונע החמצה של תוכן הרומן.

    לעומת מעלי הגירה, לארנבים ושפנים יש קיבה פשוטה, ללא חלוקה פנימית לחללים ולכן גם אינם יכולים להעלות גירה מאחר והם חסרים את האנטומיה לשם כך. עם זאת, גם לארנב וגם לשפן יש חללי התססה מפותחים במעי העיוור והגס, כך שהם יכולים לנצל את החומר הצמחי אשר הם צורכים, אם כי ביעילות פחותה לעומת מעלי הגירה. אצל ארנבים באופן ספיציפי (לגבי שפנים אינני יודעת, אולם אלה חיות שונות לחלוטין וממשפחות שונות, ולכן אין להסיק מאחד לשני) ישנה התנהגות מיוחדת של קופרופגיה (אכילת צואה) שבה הם מפרישים סוג מיוחד של צואה רכה שמקורה במעי העיוור (ומופרשת בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות) אותה הם צורכים ישירות מפי הטבעת. צואה זו עשירה במיקרואורגניזמים ותוצרי המטבוליזם שלהם, ואיבודם משמעותו ירידה גדולה ביעילות העיכול של הארנב.

    ההתייחסות לשפנים (היחידים שמופיעים במקרא, הארנבים, שמקורם בחצי האי האיברי, לא הגיעו לחלק זה של העולם עד ימי הביניים ואין התייחסות אליהם בכתבים) כמעלי גירה מקורה כנראה בתצפית על התנהגות האכילה שלהם, ולא מתוך התבססות על תצפית אנטומית פיזיולוגית שמראה שהם אינם מעלי גירה ואף לא דומים להם. הטעות בקישור בין ארנבים לשפנים היא טעות היסטורית, מאחר ולא היו ארנבים באזור בתקופת המקרא. למעשה, ייתכן שאילו היו ארנבים בתקופת המקרא באזור, הם היו נחשבים לבשר כשר, מאחר ומדובר בבשר יחסית בטוח לצריכה (מעביר מעט טפילים ומחלות), בעל ערך תזונתי גבוה ביותר ושמקורו בחיה קלה מאוד לגידול וצמחונית מוחלטת.

    לא יכול להיות שבעלי חיים אלה העלו גירה בעבר, מאחר וחיות אלה לא חולקות שום אב קדום משותף מעלה גירה עם מעלי הגירה האמיתיים (כמובן שיש להם אב קדום משותף כלשהו, קודם להתפתחות העלאת הגירה במעלי הגירה). בין מעלי הגירה האמיתיים ניתן למצוא את כל מיני הצבאים, איילים ואנטילופות וגם הג'ירפות. למעשה, יש יותר קרבה התפתחותית בין מעלי גירה לחזירים, מאשר בין אלה לשפן, המוגדר כמעלה גירה על פי המקרא.

  11. אלעזר
    8 בנובמבר 2010 at 1:51

    נושא השפן והארנבת מאד סיקרן אותי לכן תודה להתייחסות המפורטת. יחד עם זאת לא אכחד כי יש משהו פשוט מבדח בדברי המלומדת.
    קודם כל זאת עובדה מוצקה בעיניה שאין עליה עוררין שלא היו מצויים ארנבים בחלק זה של העולם בתקופת המקרא. אבל המקרא כתב אותם אז הוא ידע עליהם בין אם היו באזור זה או לא. והשפנים שבמקרא נרשמו כמעלי גירה מפני שיש זנים בהם שעושים את פעולת הארנבת, ולא משום תצפית על התנהגות האכילה, כי לפי תצפית כזו היינו כוללים גם את הכלבים והפילים בין מעלי הגרה והתורה לא כתבה אותם.
    אוי, מתי תתחילו להתייחס למקרא כספר הספרים ולבדוק את הידע שלכם על העולם לפי הכתוב בספר זה, ולא לבדוק ספר זה לפי כתבי הסטוריונים מפוקפקים ומחקרים מקוטעים.
    אגב נבוכדנצר מלך בבל כבר היה רגיל באכילת ארנבות.
    החזיר הוא בעל חי היחיד שפרסתו שסועה לגמרי ואינו מעלה גרה. ועד היום ממשיכים למצוא בעלי חיים חדשים ועוד לא מצאו בעל חי המכחיש הגדרה זו של המקרא אלא אם כן הוא ממשפחת חזירי הבר. מכאן תשובה לחושבים שהתורה לא מן השמים ניתנה אלא מידי כותב בשר ודם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *