הנה הסבר קצת יותר ברור: בעוד שהעין האנושית יכולה להסתגל במהירות למעבר בין חושך לאור, הדרך ההפוכה קשה לה יותר. כלומר, פרק הזמן ההסתגלות למעבר בין מקומות מוארים מאוד (כמו סיפוני ספינות) למקומות חשוכים (כמו בטן הספינה) יכול לקחת עד 25 דקות.
מכיוון שהפיראט הממוצע לא יכול להרשות לעצמו לא לראות פתאום איפה הוא שם את החרב או מי מסתתר ומנסה להרוג אותו, הם סיגלו לעצמם את שיטת הרטייה: בירידה למקומות חשוכים הם מעבירים אותה לעין השנייה והעין שהייתה תחת הרטייה כל הזמן מסתגלת לראייה בחושך, מיד.
פיראטים נהגו לעשות הגהה לכותרות.
ניצה שלום,
תודה רבה על הביקורת, שהובאה בצורה נחמדה ובונה. כותרת הפוסט תוקנה.
פירטים יכלו להרשות לעצמם לוותר על ראייה תלת ממדית? היא די נצרכת כשמישהו קופץ עליך עם חרב.
כנראה שאת עניין ה-להיות-עיוור-לחלוטין-בחושך היה קצת יותר חשוב לפתור 🙂